מאמרים וכתבות

(א) סירב נוהג רכב או הממונה על רכב להיבדק לפי דרישת שוטר בבדיקת נשיפה או למסור דוגמה של דם או שתן לבדיקת מעבדה, דינו – מאסר שנה או קנס עשרת אלפים שקלים, ורשאי בית המשפט לפסול אותו מלהחזיק ברישיון הנהיגה לתקופה של שנתיים.
(ב) שוטר שמונה להיות רשות רישוי לעניין סעיף 52 לפקודה, רשאי להתלות את רישיון הנהיגה של מי שסירב למסור דוגמאות כאמור בתקנת משנה (א) או של מי שתוצאות בדיקת נשיפה או בדיקת מעבדה הראו כי ריכוז הסם או האלכוהול בגופו עולה על המידה הקבועה; התליית רישיון נהיגה כאמור תהיה לתקופה שלא תעלה על 24 שעות.

לעניין הסירוב ישנם מספר עניינים שחשוב שכל נהג ידע אותם
שוטר ראשי לערוך בדיקה לגילוי אלכוהול לנהגים באופן שיגרתי "אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה". החוק רואה בנהג המסרב לבדיקה כאילו נהג בשכרות.

סעיף 64ד לפקודת התעבורה קובע:
(א)   נהג (או הממונה על הרכב) המסרב להיבדק על פי דרישת שוטר, יראו אותו כמי שנהג בשכרות.
(ב)    כאשר הממונה על הרכב מסרב להיבדק לפי דרישת שוטר, דינו – קנס.
(ג)     הוראות הסעיף לא יחולו על נהג (או על הממונה על הרכב) שלא ניטלה ממנו דגימת דם בשל חשש לפגיעה בבריאותו.
מכאן, שנהג שחושב שלא יהיה ניתן להעמיד אותו לדין בגלל שסרב לתת בדיקה טועה ולעיתים עצם הסירוב תוצאותיו קשות ממתן הבדיקה עצמה.

ההבדל שבין סירוב לבדיקת נשיפה לבין סירוב לבדיקת דם
חשוב לדעת כי שוטר רשאי לערוך בדיקה לגילוי אלכוהול לנהגים באופן שיגרתי, בבדיקה שגרתית כזאת אין חובה על הנהג לתת דגימת דם כלומר, ניתן לסרב לבצע בדיקת דם, אם מדובר בבדיקה שגרתית, שכן בדיקה זו פולשנית מידי.
מותר לשוטר לדרוש לבצע בדיקת דם לגילוי אלכוהול רק כאשר יש לשוטר חשד סביר כי הנהג שיכור או שהוא מעורב בתאונת דרכים.
קיימת דרישה שרופא יברר עם האדם שממנו נדרשת דגימת דם, לפני לקיחת הדגימה, את מצב בריאותו ככל שהדבר נוגע לנטילת הדגימה. בכל מקרה שמתעורר חשש סביר כי נטילת הדגימה עלולה לפגוע בבריאותו של נותן הדגימה פגיעה שאיננה נובעת
ממהות הנטילה, לא ייטול ממנו בעל המקצוע רפואי דגימת דם כאמור. אולם, בעל מקצוע רפואי שאינו רופא, רשאי לדרוש כי רופא
יבדוק את האדם, ולא ייטול ממנו בדיקת דם אלא אם כן הרופא שבדק אותו אישר כי אין מניעה בריאותית ליטול את הדגימה.
חובה על השוטר להודיע לנבדק את מטרת נטילת הדגימה
שוטר הדורש מנהג לתת לו דגימת נשיפה, או דגימת דם צריך להודיע לנבדק את מטרת נטילת הדגימה, לבקש את הסכמתו, ולהסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה.
הדרישה לבצע את הבדיקה חייבת להיות חד משמעית ומפורשת היה ויוכח שלא הייתה דרישה מפורשת ממנו לערוך את הבדיקה, תהיה זו הגנה טובה לנהג.
הדרישה צריכה להכיל בחובה אזהרה לנהג, המסבירה בפניו את המשמעויות המשפטיות של סירוב לבדיקה.

הכשלה מכוונת של הבדיקה
כדי להוכיח הכשלה מכוונת של הבדיקה ע"י הנהג נדרשת דרישה גבוהה ביותר של הוכחת הכוונה להכשיל את הבדיקה ע"י הנהג,
כך לדוגמא במקרה שהיה צורך על הנהג לנשוף באופן רציף לתקינות הבדיקה קבע בית משפט כי חוסר הרציפות בנשיפה מצד הנבדק אינו מעיד על הכשלת הבדיקה, כל עוד לא הוכח כי הוא הבין את הוראות המפעיל לנוכח מצבו הסובייקטיבי- ובמקרה זה
זוכה הנאשם.

בדיקה חוזרת
במקרים בהם נדרשת בדיקה חוזרת חייב הנהג לבצע בדיקה חוזרת, במקרה שהבדיקה הראשונית נכשלה, אפילו שלא באשמתו.

לבדיקת אלכוהול בדם לחץ כאן
להשבתת הרכב בגין נהיגה בשכרות לחץ כאן
לסירוב להיבדק בבדיקת אלכוהול לחץ כאן
לבדיקת נשיפה/אלכוהול לחץ כאן
לדרכים ותנאים לקביעת נהיגה בשכרות לחץ כאן
לנהיגה בשכרות ענישה לחץ כאן
לנהיגה בשכרות לחץ כאן
לפסילה מנהלית בגין שכרות ואלכוהול לחץ כאן

התנאים לביצוע בדיקת השכרות
(א) היה לשוטר חשד סביר כי נוהג רכב או הממונה על רכב הוא שיכור, רשאי השוטר לדרוש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה או
למסור דוגמה של דם או של שתן לבדיקת מעבדה או לדרוש ביצוען של הבדיקות כאמור בפרק זה, כולן או חלקן.
(ב) בדיקת נשיפה תיעשה במקום שעצר השוטר את הרכב או שמצא את הנוהג בו או במקום אחר שקבע השוטר.
(ג) בדיקת דם או שתן תיעשה במעבדה או במוסד רפואי שקבע השוטר מבין רשימת המעבדות והמוסדות הרפואיים שאישר שר הבריאות לעניין זה.

שכרות על פי התנהגות
הבדיקות האובייקטיביות לקביעת שכרות אינן הדרך היחידה לקבוע שכרותו של הנהג, לעתים ניתן לקבוע ולהוכיח את השכרות באמצעות התנהגותו של הנהג, ועל סמך דו"ח מאפיינים.  
החיסרון, של בדיקה באמצעות התנהגותו של הנהג, שמדובר בבדיקה סובייקטיבית, חיצונית של השוטר, או של אדם אחר, אין ספק שהתרשמותו של כל אדם הינה סובייקטיבית.
בית המשפט ייתן משקל לדוח המאפיינים, אולם משקלו של דוח מאפיינים, כאשר בצירוף אליו לא נערכה בדיקה מדעית לגילוי רמת האלכוהול לא תהיה גבוהה.
עורך דין לתעבורה ידע מתי יש חשיבות להתייחס להתרשמות ולדו"ח המאפיינים ומתי יש לבחון התיק בהתייחסות לכשלים ריאתיים אחרים בחומר הראיות.

לבדיקת אלכוהול בדם לחץ כאן
להשבתת הרכב בגין נהיגה בשכרות לחץ כאן
לסירוב להיבדק בבדיקת אלכוהול לחץ כאן
לבדיקת נשיפה/אלכוהול לחץ כאן
לדרכים ותנאים לקביעת נהיגה בשכרות לחץ כאן
לנהיגה בשכרות ענישה לחץ כאן
לנהיגה בשכרות לחץ כאן
לפסילה מנהלית בגין שכרות ואלכוהול לחץ כאן

 

העונש הקבוע בחוק לעבירה של נהיגה בשכרות הינו, בנוסף לכל עונש אחר, פסילה מקבל או מהחזיק רישיון לתקופה שלא תפחת משנתיים, נהג שהורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה – פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים. אולם, רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר.
סיפת הסעיף זו שמשאירה שיקול דעת לבית המשפט בנסיבות מיוחדות, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר, היא זו, שמותירה כר נרחב לעורך הדין לתעבורה להעלות נסיבות שונות, להקלה בעונש. זו מלאכה מקצועית, וכל תיק יש לשקול לגופו נסיבות כמו כמות האלכוהול, העדר תוצאה חמורה למקרה, העדר הרשעות קודמות וותק נהיגה יכולות להוות נסיבות לקולא לעניין הענישה. נאשמים רבים מעלים בפני בית משפט בעיות פרנסה, בעיות בריאות, ואת הצורך שלהם ברישיון נהיגה, ואינם מודעים לעובדה,
שעל פי רוב כל אלו אינם בבחינת נסיבות מיוחדות, שבית משפט ייקח בחשבון, לצורך קיצור הפסילה כנדרש בחוק.

פסילה מנהלית בנהיגה בשכרות או נהיגה ברכב תחת השפעת סמים או משקאות משכרים
סעיף 47 לפקודת התעבורה קובע, כי כאשר יש לשוטר יסוד סביר להניח כי נהג עבר לעיניו עבירת תנועה מסוימת המוגדרת בחוק, נהיגה ברכב תחת השפעת סמים או משקאות משכרים, הינה אחת העבירות הנפוצות החשובות והעיקריות שבגינן מוטלת פסילה מנהלית.

לפסילה מנהלית בגין שכרות ואלכוהול לחץ כאן

לבדיקת אלכוהול בדם לחץ כאן

להשבתת הרכב בגין נהיגה בשכרות לחץ כאן

לסירוב להיבדק בבדיקת אלכוהול לחץ כאן

לבדיקת נשיפה/אלכוהול לחץ כאן

לדרכים ותנאים לקביעת נהיגה בשכרות לחץ כאן

לנהיגה בשכרות ענישה לחץ כאן

לנהיגה בשכרות לחץ כאן

דיני תעבורה נגזרת של התחום הפלילי
לא כולם יודעים, אבל דיני תעבורה, הנם נגזרת של התחום הפלילי, בעיקר בכך שהם נדונים על פי סדר הדין הפלילי.
בעצם מהותם דיני תעבורה, הנם דינים שבהם מתדיין לרוב, האדם הפרטי, או התאגיד שהוא משתייך אליו, כנגד האורגן של המדינה. זו האחרונה, מיוצגת על ידי גורמים שונים כגון, הפרקליטות, המשטרה, או הרשויות השונות של המדינה, משרד התחבורה, משרד הבריאות וכיו"ב.

חוסר הסימטריה בין דיני התעבורה לתחום הפלילי
עורך הדין העוסק בתחום דיני תעבורה, חייב לגלות בקיאות בדין הפלילי.עם זאת, לעניות דעתי יש חוסר סימטריה מובהק בין העיסוק בדין הפלילי לבין העיסוק דיני תעבורה.
כדי להבין את מקור השוני בין העיסוקים יש להבין את הראיה של הפילוסופיה המשפטית הנוגעת לדין הפלילי. ראיה כללית כזו נקראת בשפה המשפטית Lex General.

על פי ה Lex General  המעשה הפלילי נחלק לשני חלקים:
החלק הראשון נקרא הMens Rea והוא המחשבה הפלילית, החלק השני הינו ה Actus Rous  שהוא המעשה הפלילי.
בכל מה שנוגע לדין הפלילי, יש לבחון היטב, את קיומם של שני היסודות:
יש לבדוק היטב את הראיות, על מנת לברר לעומק, האם המעשה הפלילי אכן אירע, באם קרה המעשה הפלילי, יש לבחון באם הייתה מחשבה פלילית ובאיזו דרגה, על מנת להחליט מהו העונש הראוי.
עד כאן באשר ל Lex General שהוא כאמור הדין הכללי.

ה Lex Speciale בדיני התעבורה
בכל הנוגע לדיני תעבורה, חל עליהם הLex Speciale שהינו הדין המיוחד.
במה מיוחדים דיני התעבורה מהדין הפלילי הרגיל. בכך שדיני התעבורה אינם מיחסים כל חשיבות ל Mens Rea בדרך כלל, חוץ מאשר במקרים מיוחדים ובעבירות ספציפיות, כגון נהיגה בזמן שלילה, אי הגשת עזרה לנפגע, תאונת פגע וברח ומקרים חריגים אחרים.
נקודת המוצא של דיני התעבורה, הנה שהנאשם לא פעל כלל ועיקר,  מתוך כוונה פלילית.
על פניו נראה כאילו יש באמור לעיל, בכדי להקל עם הנאשם בדיני התעבורה, הלכה למעשה, ההפך הוא הנכון. חוסר הצורך להצביע על כוונה פלילית בדיני התעבורה, מטילים הרבה חובות כנגד מי שנאשם בבית משפט לתעבורה כגון נטלים וחזקות שמוטלים על בעל רכב וכיו"ב.

הפרדיגמה באשר לדיני התעבורה
הטעות הרווחת, היא הפרדיגמה, לפיה המדינה היא זו שלעולם תעשה מלאכתה נאמנה, בשמירה על הערך המקודש של חיי אדם בכלל ועל חיי המשתמשים בכביש בפרט. קורה לא פעם, שהמדינה היא זו שאוחזת בטלית בשתי קצותיה, בתפקודיה השונים. במקרים אלו, היא אינה מציעה איזון נכון בין אינטרסים ומשאבים בכדי לצמצם את הקטל בכבישים.

חובתו של עורך הדין העוסק בדיני התעבורה
יש לזכור, שהנאשם בדיני תעבורה, הינו על פי רוב אדם בעל דפוסי התנהגות נורמטיביים.
מכאן שעורך הדין שעוסק בדיני תעבורה, הוא זה שתפקידו לעמוד על כך שיעשה איזון נכון  בין האינטרס הציבורי של מניעת התאונות ושמירה על חיי אדם, לבין צרכיו של הנהג הנורמטיבי להמשיך בשגרת חייו, בעבודתו ובשאר משימות היום יום שלהם הוא זקוק לרישיון הנהיגה.