קטגוריה: עבירות תעבורה

בכלי התקשורת והמדיה מופיעות ידיעות סותרות, בכל הנוגע לסכנות הטמונות בתדלוק עצמי אגב עישון, ושימוש בטלפון סלולארי. חלק מידיעות אלו מטעות את הציבור במילים אלו:
מתדלקים בתדלוק עצמי ? חובה לדעת !!! אנא הפיצו לכל מכריכם
מי שנתפס מדבר בנייד בעת תדלוק מקבל קנס של 10,000 ש"ח נקודות !!!

אי הדיוק שבפרסומים
מהפרסומים טוענים בחלקם, כי מקור האיסור הינו בחוק העונשין סעיף 61 (א) (1) (א)
יש המוסיפים, כי  דינו של אדם העובר על איסורים אלו מאסר עד 6 חודשים וקנס כספי עד 12,500 ₪ עונשי מקסימום ,כל זאת בטענה, שהעובר על העבירה צפוי לקנס לנקודות ואולי אף למאסר.

מה לשון החוק
המקור החוקי הינו :תקנות רישוי עסקים(אחסנת נפט), התשל"ז -1976
התקנות תוקנו בהתשס"ה-2005 וזהו התיקון שהוכנס שרלוונטי לענייננו
"42א. איסורים בתחנת תדלוק ציבורית
בתחנת תדלוק ציבורית –
(1) לא ישתמש אדם מחוץ לרכב בטלפון נייד או במכשיר קשר ולא יעשן;
(2) נהג חייב לדומם את מנוע הרכב בעת התדלוק;
(3) אדם לא יתדלק רכב אלא לאחר שווידא שמנוע הרכב הודמם;
(4) בעל המיתקן יתקין שלט אזהרה אחד לפחות בשפות עברית וערבית בנוסח "אין להשתמש מחוץ לרכב בטלפון נייד או במכשיר קשר; אין לעשן בשטח התחנה וחובה לדומם את מנוע הרכב בעת התדלוק" או בנוסח דומה שבו הסבר באמצעים גרפיים; השלט יותקן במקום בולט לעין ולא יוסתר, וגודלו יהיה לא פחות מ-40 ס"מ על 50 ס"מ."

מקור הענישה
תקנות רישוי עסקים(אחסנת נפט), התשל"ז -1976 מפנות לחוק העונשין את הענישה על פי התקנות קובעות:
העובר על הוראה מהוראות תקנות 42א או 65א דינו קנס כאמור
בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
מכאן, שעל מנת להבין את העונש יש לפנות לחוק העונשין, ולבדוק מה העונש הקבוע בחוק.
סעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977קובע כדלקמן:
על אף האמור בכל חוק, מקום שהוסמך בית המשפט בחוק להטיל קנס, רשאי הוא להטיל –
אם קבוע לעבירה עונש מאסר עד ששה חדשים או קנס בלבד, או קנס שלא נקבע לו סכום – קנס עד 14,400 שקלים חדשים;

 סוף דבר
הפרשנות שיש עונש של שישה חודשי מאסר על מי שמשוחח בטלפון בזמן תדלוק אינה נכונה.
יש לזכור כי, בשנים האחרונות הפכו תחנות הדלק למקומות נעימים וחלקם למרכזי קניות, להתרעננות ובילוי. יש לזכור כי תדלוק הרכב נותר פעולה מסוכנת. בתדלוק נעשה שימוש בחומר דליק ומסוכן.
מומלץ להקפיד על הכללים הבאים:
כיום, ניתן לבצע תדלוק עצמי בחלק ניכר מתחנות הדלק.
לכן חשוב שהנהג יקפיד על כללים אלו ויקפיד גם שיתר הנמצאים ברכב כולל ילדים ובמיוחד נוער או מעשנים יקפידו הקפדה ייתרה על כללי הזהירות בכל הנוגע לעניין אש עישון ושימוש בטלפון סלולארי.
להימנע מעישון
להימנע מכל שימוש בטלפון הסלולארי
חשוב לדומם מנוע
רצוי להימנע מכניסה חזרה לרכב בזמן התדלוק
(באם חוזרים לרכב חשוב לגעת במתכת של הרכב לפריקת חשמל סטטי).
תדלק בהגיון ומנע אסון

[vc_row][vc_column][vc_column_text]מחקרים שנעשו  בארה"ב, גילו שדיבור בטלפון נייד תוך כדי נהיגה מגדיל פי שלושה את הסיכוי לתאונה. החוק אוסר נהיגה ושימוש בטלפון נייד ללא דיבורית, השאלה האם המחוקק נתן דעתו גם ליתר הסיכונים כגון שימוש במכשיר קשר או במכשיר ניווט GPS ?
תישאל השאלה, אלו מהסיכונים הללו נלקחו בחשבון במתכוון על ידי המחוקק ואלו סיכונים נשמטו אולי בהיסח הדעת ?
לצורך ברור הסוגיות, יש לבחון החוק, השינויים שבו ואת הפסיקה הרלוונטית:
סעיף 28 לתקנות התעבורה (הסעיף שונה ביום 4.2.08):
"28(א) נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה… כל עוד הרכב בתנועה; אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה… אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב, או לקיום כללי התנועה.
(ב) האמור בתקנת משנה (א) יחול גם על הנוהג ברכב שבו הותקן או מצוי מכשיר טלפון קבוע או נייד, והנוהג ברכב רשאי להשתמש בטלפון רק באמצעות מקרופון המותקן ברכב. "

בתאריך 4.2.08 שונתה לשון התקנה הנ"ל באופן כדלקמן:
28.*     (א)       נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה; אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה.
(ב)       (1)       בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב –
(א)       לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית;
(ב)       לא ישלח או יקרא מסרון (s.m.s);
(2)       בתקנת משנה זו –
"דיבורית" – התקן המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו;
"טלפון" – מכשיר המיועד לתקשורת אשר קיימים בו לחצנים לחיוג.
לאור לשון התקנה לפני תאריך 4.2.08, עצם האחיזה בטלפון הסלולארי לא היוותה עבירה. באם, לא היה ניתן להסיר את היד מן ההגה על-מנת לאחוז בטלפון הסלולארי ולהתבונן בצג תוך כדי נהיגה.
לאור האמור לעיל, הסרת היד מן ההגה, בזמן נהיגה,  לשם אחיזת הטלפון הסלולארי והרמתו, גם אם לשבריר שנייה, ממלא אחר יסודות העבירה לפי תקנה 28(א) לתקנות התעבורה, הדבר מייתר הצורך לדון בשאלה – אם התבוננות בצג על מנת לזהות מי המתקשר, מהווה "שימוש בטלפון", אם לאו, כנדרש על-פי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה לפני תיקונה.
בתקנה הנוכחית לא ברור, באם התבוננות בצג הטלפון הסלולרי, תוך כדי שהוא נמצא במתקן המיועד לו, בלי לאחוז בו ביד, מהווה עבירה לפי לשון תקנה 28(ב).

באשר למכשיר הקשר
לעניין זה ניתן פסק דין מפורש ומפורט על ידי כב' השופט מודריק בע"פ (ת"א) טל הלפרין נ' מדינת ישראל כדלהלן:
"דומה כי אין מחלוקת של ממש שהאיסור הקבוע בתקנת משנה (ב) אינו מקיף שימוש במכשיר קשר. שהרי המשמעות המקובלת של הביטוי שימוש בטלפון קבוע או נייד  כפי שהיא מובאת בתקנת משנה (ב) מוציאה את מכשיר הקשר מכללו. אמנם ההגדרה המילונית של 'טלפון' [מכשיר המעביר את קולו של האדם למרחק באמצעות זרם חשמל הזורם בתיל המקשר את המדבר אל השומע' (א' אבן-שושן, המילון החדש, 1993)] היא קצת ארכאית (הטלפונים, במיוחד הסלולריים, הם אלחוטיים) אולם בתקשורת הרגילה בין אנשים תהיה הבחנה ברורה בין 'מכשיר קשר' לבין 'טלפון'.
נוסף לכך לשון תקנת משנה (ב) מעיד על מנסחה כי הוא לא לקה 'בעצלות חקיקתית'. מתקין התקנות, שבחר לנקוט במילה 'טלפון', פרט את סוגי הטלפון שבהם מדובר, היינו, טלפון קבוע וטלפון נייד. אילו ביקש לכלול בהם גם מכשיר קשר, חזקה שהיה נוקב בדבר במפורש".
בהמשך קובע כב' השופט מודריק :
"כהדיוט אני יודע ששימוש במכשיר קשר נבדל מן השימוש במכשיר טלפון. האחרון כמוהו כשיחת בני אדם פנים אל פנים. היינו הטלפון מאפשר שיח ושיג דו כיווני פשוט וקולח (…). הראשון מאפשר דיבור בערוץ כיווני אחד (על כן קורא לו מכשיר קשר, היינו גורם לתקשורת למרחוק אך לא מכשיר לשיחה). ממילא, באופן טבעי, השימוש במכשיר קשר נועד למסירת הודעות קצרות ולא לשיחה מתמשכת".
בהחלטתה של כב' השופטת שטרסברג-כהן, ברע"פצימרינג נ' מדינת ישראל.
שניתנה בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה ערעור על הרשעה בעבירה לפי תקנה 28(ב), כאשר היה מדובר בשימוש ב"מכשיר קשר". קבעה כב' השופטת שטרסברג-כהן, שבית המשפט המחוזי לא הכריע בשאלה האם "מכשיר קשר" הוא "טלפון" לצורך תקנה 28(ב), מאחר ושם התבססה ההרשאה על תקנה 28(א) לתקנות. לכן במקרה פצימרינג, דחתה כב' השופטת שטרסברג-כהן את בקשת רשות הערעור, אולם יש לציין כי באמרת אגב הוסיפה כב' השופטת ואמרה : "כשלעצמי הייתי רואה מכשיר קשר כמכשיר טלפון לצורך התקנה ולפיכך חלות על המקרה הן תקנה 28(א) והן תקנה 28(ב) ולפי שתיהן נעברה על-ידי המבקש עבירה".
לעניין מכשיר המירס, שיש לו שימושים כפולים הן כמכשיר טלפון והן כמכשיר קשר אין הכרעה ברורה, אך ניתן יהיה לנסות ולטעון לקיומה או אי קיומה של עבירה לפי אופי השימוש

באשר לשימוש במכשיר ניווט GPS
הפסיקה והחקיקה אינם מתייחסים לשימוש במכשיר ניווט בזמן נהיגה, אולם, על פי התקנה יש לאחוז את ההגה בשני ידיים ולעזוב יד אחת רק לצורך התפעול התקין של הרכב כך שבמידה והשימוש שנעשה במכשיר הניווט, גורם לכך שנהג הרכב יעזוב את אחת הידיים מההגה הרי שלכאורה בוצעה העבירה המפורטת בסע' 28 א לתקנות התעבורה.
מכשיר ניווט המופעל מטלפון נייד – התקנות הגדירו מפורשות מהו מכשיר סלולרי: מכשיר המיועד לתקשורת אשר קיימים בו לחצנים לחיוג, במידה והשימוש שנעשה בטלפון הינו למטרות ניווט, הרי שאין זה משנה לצורך ביצוע העבירה, כיוון שנעשה שימוש בטלפון, ולעניין השימוש מספיק רק להסתכל על צג הטלפון.
מכשיר ניווט – שימוש במכשיר ניווט תוך כדי עזיבת ההגה ממלא אחר יסודות העבירה של ס' 28 (א) כלומר החזקת ההגה ביד אחת בלבד בזמן נסיעה.

סוף דבר לגבי תקנה 28
הגדרתו של כב' השופט מודריק, כי המחוקק לא לקה 'בעצלות חקיקתית', כאשר התקין את התקנות נכונה אולי לגבי האבחנה בין שימוש בטלפון ושימוש במכשיר קשר.
אני כשלעצמי הייתי מבסס האבחנה גם על אופי אופן השימוש הקצר, אולם בעיקר על אופן תפעולו של המכשיר שניתן לתפעל אותו ללא חיוג ומבלי להסיר את עיני הנהג מהדרך.
הטעות של מחוקק לדעתי, היא בהכנסת עניין השימוש בטלפון, לרבות לצורך שיחה ומסרונים SMS לגדר תקנה שעוסקת בכך ש"הנוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה" לדעתי יש להתקין תקנות שיש בהן כדי להסדיר את השימוש בכל המכשירים האלקטרונים ושכלולי הזמן והטכנולוגיה תוך כדי נהיגה.
לדעתי, כיום שבכבישי ישראל נוהגים מרבית הנהגים ברכבים אוטומטיים, וגם אלו הנוהגים ברכבים עם מוט הילוכים ידני, נקודת המוצא של המחוקק, צריכה להיות דוקא על הסרת העיניים מהדרך ועל חלוקת הקשב של הנהג ופחןץ על עניין האחיזה של ההגה, הגם שברור שהיא חשובה ולעניין זה יש להשאיר את תקנה 28 א .
את השימוש בכל המכשירים האלקטרונים יש להסדיר בתקנה נפרדת,תוך מתן תשומת לב לאי הסרת העיניים מן הדרך ועל חלוקת הקשב של הנהג, תקנה כזו, תאפשר לתת גם מענה על שימוש במכשירים שונים לשמע ולמוסיקה מכשירי MP לדורותיהם מכשירי כף יד לסוגיהם צגי טלוויזיה וDVD  המותקנים כיום ברכבים ועוד- כך לדעתי תושג התוצאה.

ריבוי הטלפונים הסלולאריים והדיבור בטלפון בזמן נהיגה ברכב – גרמו ללא מעט מקרים שנדונו בבית המשפט, ולכבודם של המכשירים הניידים הוספה תקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה הקובעת כי :
"תקנה 28 (א) נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה, אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה.
(ב) האמור בתקנת משנה (א) יחול גם על הנוהג ברכב שבו הותקן או מצוי מכשיר טלפון קבוע או נייד, והנוהג ברכב רשאי להשתמש בטלפון רק באמצעות מיקרופון המותקן ברכב ".
בתאריך 4.2.08 שונתה לשון התקנה הנ"ל באופן כדלקמן:
28.     (א)       נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה; אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה.
(ב)       (1)       בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב –
(א)       לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית;
(ב)       לא ישלח או יקרא מסרון (s.m.s);
(2)       בתקנת משנה זו –
"דיבורית" – התקן המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו;
"טלפון" – מכשיר המיועד לתקשורת אשר קיימים בו לחצנים לחיוג.
הכללים שעל כל נהג לדעת הנלמדים מתקנה זו :
1.      נהג חייב לנהוג כששתי ידיו על ההגה.
2.      מותר להסיר יד אחת לצורך קיום כללי התנועה.
3.      מותר לנהג לדבר רק באמצעות דיבורית (מיקרופון ).
מה הדין במקרה שאדם דיבר בפלאפון בזמן נהיגה ותוך כדי תנועה השעין את הפלאפון על כתפו ושתי ידיו היו על ההגה ?
מקרה זה נדון כבר בפסיקה והגיע אפילו לבית משפט עליון – ונקבע שלא קוימה ההוראה שבתקנה המתירה שימוש בטלפון רק במיקרופון, היות ונעשה שימוש בידיים או לפחות ביד אחת כדי להחזיק את הפלאפון בין הכתף והראש.
כיום – לאחר שחברות הסלולאר מוכרות לנו מכשירים ניידים המשמשים כמכשירי קשר (ווקי טוקי), רבים מהנהגים סבורים שמותר לדבר בפלאפון המשמש כמכשיר קשר תוך כדי נהיגה, לאור זאת אבהיר כי העבירה של שימוש בטלפון בזמן נהיגה כוללת גם את האיסור לדבר במכשיר קשר כאשר מחזיקים אותו בידיים או ביד אחת.
האם במקרה שנהג עוצר את הרכב מותר לו לדבר בטלפון סלולרי? – כן. העבירה מתייחסת לדיבור בטלפון נייד בזמן נהיגה- תוך כדי תנועה.

מערך דיגיטלי חדש של מצלמות דרכים, הולך ונבנה. מדובר במצלמות צמתים, וגלאים אחרים, כל אלו יחוברו למרכז שליטה ארצי. המרכז יעקוב אחר העבירות בזמן אמת, כך גם ישגר דוחות לנהג תוך זמן קצר, ימים ספורים מביצוע העבירה.
במערך זה ישולבו מצלמות מהירות וגם מצלמות שיצלמו נהגים שיחצו צומת באור אדום.

להרחבה בנושא מצלמות המהירות החדשות– לחץ כאן

המחוקק ובתי המשפט רואים בעבירה של חציית צומת באור אדום, סיטואציה שעלולה בנקל להביא לתאונות דרכים קשות, בהן נפגע אדם ולעיתים רבות תאונות קטלניות בהן נהרג אדם בהן העונש המינימאלי הינו עונש שלא יפחת מ-3 חודשי פסילת רישיון נהיגה בפועל (בתאונות של חבלה וחבלה של ממש בלבד – העונש בתאונה קטלנית חמור בהרבה.
רבים הם המקרים בהם מוטלים עונשים חמורים יותר.

להרחבה בנושא עבירות שיש עליהן חובת שלילה -לחץ כאן

חשוב לזכור, כי מי שביצע תאונה בגין חציית צומת באור אדום, צפוי במקרים רבים, שתוטל עליו לשלילה מנהלית בת – 60 יום, שלא בהכרח תבוא במקום השלילה שתוטל עליו בבית המשפט.

להרחבה בנושא פסילה מנהלית– לחץ כאן

ישנה חובת זהירות על הנהג בהיכנסו לצומת אפילו אם מדובר באור ירוק.
בעבר עבירת אור אדום הייתה עבירה, שגררה אחריה כתב אישום שנדון בבית משפט ובמקרים רבים הוטל בגינה פסילה מנהלית ל-30 יום ע"י קצין משטרה, אך כיום – הפכה עבירת הרמזור האדום לעבירת קנס. רבים הטוענים, כי השינוי נעשה מטעמים של עומס בבתי המשפט.
ההלכה למעשה, עד היום בתי המשפט עדיין רואים בעבירה של חציית צומת באור אדום – עבירה חמורה, שמסכנת ביותר את כלל המשתמשים בדרך ובצדק.
ישנם הרבה צמתים בהן מוצבות מצלמות אלקטרוניות. ובעניין זה כדאי לדעת, כי המצלמה בעידן האנלוגי לא תופעל כשהנהג עבר בצהוב אלא רק שנייה אחת לאחר שהאור ברמזור התחלף לאדום.

אי ציות לאור צהוב
חשוב לדעת ולזכור שדין אי ציות לאור צהוב ברמזור כדין אור אדום.

תקנה 67 קובעת כדלקמן:
67 (א)       נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, והולכי רגל חוצים במעבר יאפשר להם להשלים את החצייה בבטחה ואם יש צורך בכך – יעצור את רכבו לשם כך.
(ב)       מעבר החצייה המחולק ע"י שטח הפרדה, יראו כל חלק  ממעבר החצייה כמעבר נפרד.
בעיקרון – העונש המוטל על נהג שהפריע להולך רגל לחצות את מעבר החצייה בבטחה הינו ברירת משפט (כלומר, קנס)- קנס 500 ₪. אולם במקרים קיצוניים יותר כשיש נסיבות מחמירות של "אי מתן זכות קדימה" – במקרים אלו הנהג צפוי לקבל זימון לבית משפט אשר רשאי להטיל עליו עונשים של פסילה בפועל פסילה על תנאי וקנס לעיתים במקרים כאלו מוטלת על הנהג בסמוך לעבירה פסילה מנהלית.

להבהרות נוספות בנושא פסילה מנהלית- לחץ כאן.

קיים איסור על נהגים  לעקוף לפני מעבר חצייה, קיימים תנאים מיוחדים באשר לעקיפה לפני מעבר חצייה בכביש חד סטרי.
בתקנה 110 (א) לתקנות התעבורה נקבעה חובת זהירות גם על הולך רגל – על פי התקנה- חובה על הולך רגל לחצות את הכביש במעבר חצייה, אם יש מעבר כזה בקרבת מקום.

נהג- חשוב לזכור!
נהג חייב להתאים את מהירות נסיעתו למקרה שהולך הרגל יחצה את הכביש ועליו לקחת בחשבון אפשרות של התנהגות רשלנית מצדו של הולך הרגל.

בפרקטיקה עבירות של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה מביאה למקרים חמורים של פגיעה בהולך רגל במעבר חצייה ולתאונות שבהם יש חבלה או חבלה של ממש להולך הרגל. במקרים כאלו מוגשים כתבי אישום חמורים לבתי משפט בסעיפים שבהם יש חובת שלילה על בית המשפט לעיתים רבות במקרים כאלו מוטלת על הנהג הפוגע פסילה מנהלית בת 60 יום בסמוך לאירוע או במקרה וחס וחלילה הולך הרגל נפטר פסילה מנהלית בת 90 יום.

להרחבה בנושא פסילה מנהלית- לחץ כאן.

להרחבה בנושא עבירות שיש עליהן חובת שלילה – לחץ כאן.

מעבר חצייה הינו מעוז מבטחו של הולך הרגל.
חובת זהירות של נהג כלפי הולכי רגל- נקבעה בתקנה 67 (א) לתקנות התעבורה יחד עם תקנה 52 (6) לתקנות.
נהג המתקרב למעבר חצייה חייב להאט את מהירות נסיעתו גם אם יש הולך רגל לפני המעבר חצייה וגם אם לא.
במידה והולך הרגל החל לחצות את מעבר החצייה – מוטלת על הנהג החובה לאפשר להולך הרגל לחצות בבטחה את מעבר החצייה, ולצורך כך עליו להאט את מהירות נסיעתו ולהתכונן לבלום את הרכב בעת הצורך.

כל אדם המשתמש ברכב בכל דרך, בין אם הוא נהג ואפילו אם מדובר בהולך רגל צריך לציית לשוטר, לפקח, לעובד מע"צ. לא כולם יודעים, כי חובה זו גוברת על החובה לציות לתמרור או רמזור. לכן, כאשר שוטר נותן הוראה לנהג לנהוג באופן מסוים, הנהג חייב לציית לשוטר, אפילו אם הוראת השוטר נוגדת את הוראות התמרור או הרמזור המוצבים במקום.
הכוונה להוראות שנותן שוטר במדים, או שוטר שהזדהה בתעודת מינוי.
כאשר השוטר אינו במדים, ולא הזדהה, אזי אין חובה לציית להוראותיו.
בנוסף, יש צורך שההוראה שניתנה תהיה מספיק ברורה, על מנת שלא תהיה מחלוקת שהנהג הבין את משמעותה.
הנוהג והמשתמש בכביש חייב תמיד לזכור כי עליו לנהוג בזהירות ולכן אפילו אם השוטר או התמרור נתנו הוראה, שמסכנת את המשתמשים בכביש, חובת הזהירות קודמת לכל.
למעשה ניתן לראות את החובות כמעין פירמידה, בראש הפירמידה עומדת חובת הזהירות, אחריה חובת ציות לשוטר, חובת ציות לפקח, חובת ציות לעובד מע"צ, חובת ציות לרמזור, חובת ציות לתמרור, וכללי התעבורה האחרים.
דוגמא:
מפגש דרכים צומת שוטר מכווין את התנועה פירמידת זכות הקדימה בצומת תיקבע כך:
ע"פ הוראת השוטר
באין הוראת שוטר ע"פ הרמזור
באין רמזור ע"פ התמרור שמורה למי יש זכות קדימה
באין תמרור ע"פ מי שהגיע מימין.

לשון תקנת התעבורה בעניין זה, הנה כדלקמן
23.     ציות לשוטר, פקח ועובד מע"צ
(א)      עובר דרך חייב לציית
(1)    להוראות שנותן שוטר במדים, שוטר שהזדהה בתעודת מינוי, או אדם הנמנה עם הג"א כשהוא בתפקיד רשמי בפועל מטעם משטרת ישראל ובמדים, או שיש עליו סימן זיהוי חיצוני בולט אחר שאושר, או שוטר צבאי במדים או פקח עירוני במדים שהוא עובד רשות מקומית שהוסמך בידי מפקד מחוז או ראש אגף התנועה במשטרת ישראל לאחר שקיבל הכשרה מתאימה (בתקנה זו – פקח עירוני);
יש לדעת שאי ציות נהג להוראת שוטר הנה עבירה חמורה ביותר בגינה מוגש כתב אישום חמור.
קורים מקרים בהם הנהגים מהססים עד שהם ממלאים אחר הוראות השוטר כמו למשל כאשר השוטר מכריז בכריזה "נהג עמוד בצד" ואז, נחשב הדבר כמה שמגבש את יסודות העבירה.
עבירת אי ציות להוראות שוטר אינה עבירה שמחייבת הטלת עונש של פסילה בפועל אולם מדובר בעברה מסוג העברות של זלזול בחוק כמו עבירה של נהיגה בזמן פסילה ביזיון בית משפט וכיו"ב ולכן רבים הם המקרים בהם מוטלת פסילה בפועל בגין עבירה זו.

קיים קשר בין אי ציות לשוטר לבין המקרים של בריחה משוטר ולכך יש רגישות רבה.
הגנה טובה היא, במקרה שהייתה מניעה אובייקטיבית של הנהג לבצע את הוראות השוטר או באם יוכח ,כי הוראות השוטר לא הייתה ברורה או חד משמעית ושהנהג לא הבין את משמעותה.

פסילת רישיון נהיגה, הינה אחת מדרכי הענישה המקובלות בבית משפט לתעבורה.

כשבית המשפט לתעבורה מטיל על הנאשם עונש של פסילה הנכנסת לתוקפה מיד, העונש נקרא פסילה בפועל, אולם לעתים מתבקש בית המשפט לתת לנאשם, הזדמנות נוספת לשפר את דרכיו ואת נהיגתו ואז מוטלת על הנאשם במקום פסילה בפועל פסילה על תנאי.
ברוב המקרים בהם מוטלת פסילה בפועל, מוטלת גם פסילה על תנאי.
כשבית המשפט מטיל על הנאשם פסילה על תנאי עליו לקבוע שני פרמטרים:

• את תקופת הפסילה על תנאי כלומר כמה זמן ירצה הנאשם פסילה, כשהתנאי יופעל.
• את תקופת התנאי, כלומר מהו פרק הזמן שבמסגרתו ניתן להפעיל הפסילה.

הסנגור המייצג בתיק תעבורה, יבדוק את האספקטים השונים הקשורים לפסילה על תנאי.
חשוב שהסנגור יבדוק היטב את עברו של הנהג, הנאשם ויבדוק שאין פסילה על תנאי שצפויה להפעלה בתיק שתלוי ועומד כנגד הנאשם.
עורך דין לתעבורה יכול לדעת תתי תנאים שיאפשרו לנהג הנאשם להימלט מהתנאי כגון: "עבירה מאוחרת" "עבירה מוקדמת".
בית המשפט לתעבורה שהרשיע נאשם בעבירה הנוספת, יורה בדרך כלל על הפעלת הפסילה על תנאי, אולם בית המשפט לתעבורה, רשאי מטעמים שיירשמו, לצוות על הארכת תקופת הפסילה על תנאי או על חידושה לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, וזאת אם שוכנע שבנסיבות העניין לא יהיה צודק להפעיל את הפסילה על תנאי (סעיף 36(ו) לפקודת התעבורה).
בית המשפט לא יאריך את תקופת התנאי, אלא לגבי ההרשעה הראשונה של הנאשם בשל העבירה הנוספת.
עורך דין לתעבורה יודע לנתח את העבירות בהן הואשם הנאשם ולדעת האם יש בהן כדי להפעיל את התנאי.
טעות נפוצה היא לחשוב, כי התנאי מופעל רק על העבירה נשוא התיק המקורי. התנאי יופעל גם על העבירה או העבירות שהוגדרו במסגרת התנאי, ולעולם יחול גם על רשימה של עבירות שנמצאות בתוספות הראשונה והשנייה של פקודת התעבורה, כאשר עבירה על אחת מעבירות התוספת מפעילה את התנאי, גם אם הוטל במקור בגין עבירה אחרת.

 
לרשימות העבירות המפעילות פרקי זמן של פסילת מינימום ומפעילות פסילות על תנאי לחץ כאן

 
נהג נאשם שעומד נגדו עונש של פסילה על תנאי וביצע עבירה נוספת, האמורה להפעיל את העונש המותנה, עדיין יכול להיעזר בעורך דין לתעבורה על מנת שיסיע לו להימנע מריצוי עונש של פסילה בפועל בעור שיניו.
במקרה בו תקופת התנאי עומדת להסתיים והנהג ניצב בפני משפט תעבורה, הטעות הרווחת מבין הנהגים הנאשמים בבית משפט לתעבורה, הינה בהשקעת מאמצים בדחיית המשפט, בשאיפה למנוע את הפעלת התנאי.
האמת המרה, שדחיית מועד הדיון, לא תעלה ולא תגרע דבר מהתנאי שמונח על צווארו של הנאשם בבית משפט לתעבורה, גם אם יצליח הנאשם לדחות את מועד הדיון בעינינו ככול אשר יעלה בידיו, הוא לא יצליח להימנע בדרך זו מהפעלת התנאי באם קיים, שכן משך התנאי, במסגרת הפסילה על תנאי, שהוטלה עליו נקבע מיום שהוטל עליו התנאי, ועד שעבר את העבירה, שבגינה הוא נשפט, ואמורה להפעיל את התנאי, ופרק זמן זה הינו נתון קבוע, שדחיית הדיון לא תשנה אותו.
עורך דין מיומן בתעבורה, ימצא דרכים יצירתיות יותר להתמודד עם התנאי, במידה וייגלה שמדובר בלקוח שיש לו פסילה על תנאי להפעלה בגין ההעברה החדשה שבה הוא מואשם.

בתיק זה הוגש כתב אישום, כנגד הלקוח .
העובדות כפי שמפורטות ב כתב האישום:
הלקוח נהג , בכביש מספר 55, ממזרח למערב ותקרב לצומת קבר בנימין.
אירעה תאונה חמורה בצומת שבה נגרמו חבלות קשות:
נוסע – שבר בצלע.
נוסע נוסף – דימום תוך מוחי ושבר באגן. 
הוראות החיקוק בהן נאשם הלקוח מחייבות שלילה ארוכה וממושכת.
ביום הדיון הצגנו בפני כב' ביהמ"ש את כל הנסיבות המקלות, שהיו בפנינו באשר למבוטח, הן את נסיבות המקרה כפי שעלו מהחומר שבפנינו והן את נסיבותיו האישיות היותו של הלקוח קצין שהשתחרר בדרגת סגן אלוף, שגם לאחר שחרורו משירות מילואים פעיל, המשיך להתנדב בשמ"פ על אף גילו והשתתף במצב "חומת מגן". הן את הצורך שלו ברישיון במסגרת עבודתו, שכן הינו חקלאי, שמנהל משק בקר, ורוב עסקיו הינם אתרים בגולן, כאשר הלקוח מתגורר בכפר יהושע, מקום שהתחבורה משם אינה נוחה. לגבי נסיבותיו האישיות הקשות של הלקוח הוספנו וטענו, כי הלקוח שכל את ילדיו ממחלת הסרטן.
כל זאת במטרה להקל בעונשים שיוטלו על הלקוח, לאור העונשים שנתבקשו כנגדו על ידי התביעה.
התביעה טענה לעונש ולמותר לציין כי נתבקשה גם פסילה משמעותית של רישיון הנהיגה בפועל בנוסף לעונשים של פסילה על תנאי וקנס שהתבקשו .
לאור טיעוננו המשכנעים לעונש, הצלחנו לשכנע את כב' בית המשפט לגלות התחשבות מרבית במבוטח, אשר על כן ובעקבות טיעונינו לעונש ומכלול הנסיבות לקולה שהוצגו בפני כב' בית המשפט, הטיל כבוד בית המשפט על הלקוח את העונשים  קלים הרבה מאלו שהתבקשו על ידי התביעה.
כמו כן קבעה כב' השופטת כי הפסילה לא תחול על נהיגת מלגזה או טרקטור.
המשך נהיגתו של הלקוח על טרקטור היא החשובה ביותר עבורו כבעליו של משק חקלאי.
מראה מקום: תיק בית משפט: תד 2355/06 בבית משפט לתעבורה בפתח תקווה