קטגוריה: עבירות תעבורה

הכללים להשבתת הרכב קבועים בסעיף 57א(2) לפקודת התעבורה:
אלו העבירות שבגינן ניתן להשבית את הרכב
(1) הסעת נוסעים בשכר שלא על פי דין.
(2) הסעת נוסעים בשכר כאשר מס' הנוסעים הוא מעל המותר.
(3) הסעת נוסעים במונית מעל המותר.
(4) שימוש ברכב שלגביו נמסרה הודעת אי שימוש.
(5) נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף או לא תקף לסוג הרכב, למעט מקרים של אי-חידוש רישיון נהיגה.
(6) התרת נהיגה אסורה.
(7) נהיגה בזמן פסילה.
(8) נהיגה של נהג חדש ללא מלווה, או הסעת נוסעים מעל המותר לנהג חדש.
(9) נהיגה בשכרות.
(10) נהיגה תחת השפעת סמים/משקאות משכרים.
(11) הפקרה.
(12) הובלת מטען עודף.

החוק מאפשר לקצין משטרה, שיש לו יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד נהג, שעבר עבירת תנועה המצוינת בתוספת השביעית לפקודה, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים (במקרים נדירים שבמהלך שלוש השנים האחרונות נמסרה כבר הודעת איסור שימוש על אותו רכב או שניתן לגביו צו איסור שימוש מטעם בית המשפט, רשאי הקצין למסור הודעת איסור שימוש לתקופה של 60 ימים.
רכב שנמסר לגביו הודעת איסור שימוש, יועבר למגרש אחסנה המיועד לכך, וכל הוצאות האחסנה ישולמו על ידי בעל הרכב.
המשטרה צריכה להודיע לרשות הרישוי על מתן הודעת איסור השימוש. העתק מההודעה יישלח לבעל הרכב, אם לא נמסר לו
במעמד מסירת הודעת איסור השימוש.
הודעת איסור שימוש ברכב שנמסרה לנהג שאינו בעל הרכב יישלח לבעל הרכב, באחת מדרכים אלה:

 (1) במסירה לידו ובאין למוצאו – במקום מגוריו או במקום עסקו, לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו 18 שנים. בתאגיד ובחבר בני אדם – במסירה במשרדו הרשום ברישיון הרכב או לידי אדם המורשה בדין לייצגו.
(2) במשלוח מברק למענו של בעל הרכב הרשום ברישיון הרכב.
(3) במשלוח לפקסימיליה של תאגיד או של חבר בני אדם הרשום ברישיון הרכב. נשלחה ההודעה בדרך זו, תימסר הודעה בטלפון על המשלוח בפקסימיליה למשרד בעל הרכב בתוך 24 שעות משעת המשלוח. השולח יערוך תרשומת על ההודעה הטלפונית שתכלול את פרטי ההודעה, את זמן השיחה ואת שמו של האדם שלו נמסרה ההודעה.

בקשה לביטול איסור שימוש וסיכוייה

בעל הרכב שלגביו ניתנה הודעת איסור שימוש וכן הנהג שקיבל את ההודעה, רשאים לבקש מבית המשפט לתעבורה לבטל את הודעת איסור השימוש.
בית המשפט יחליט בבקשה לאחר ששמע את היועץ המשפטי לממשלה או את בא כוחו או שוטר. בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

(א) הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.
(ב) מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.
(ג) בית המשפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים,
אם התקיימו נסיבות אחרות המצדיקות זאת, ולעניין זה רשאי הוא להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב.
בית המשפט רשאי במקרים מסוימים לבדוק את הזיקה שבין בעל הרכב לבין הנהג. מקום שיוכח כי הנהג פעל מפורשות בניגוד להוראות בעל הרכב סיכוייה של הבקשה גבוהים יותר.

לבדיקת אלכוהול בדם לחץ כאן
להשבתת הרכב בגין נהיגה בשכרות לחץ כאן
לסירוב להיבדק בבדיקת אלכוהול לחץ כאן
לבדיקת נשיפה/אלכוהול לחץ כאן
לדרכים ותנאים לקביעת נהיגה בשכרות לחץ כאן
לנהיגה בשכרות ענישה לחץ כאן
לנהיגה בשכרות לחץ כאן
לפסילה מנהלית בגין שכרות ואלכוהול לחץ כאן

מתי תבוצע הבדיקה
(ב) שוטר רשאי לדרוש מנבדק בדיקת מעבדה לדוגמה של דם אף אם לא בוצעה מכל סיבה שהיא בדיקת נשיפה.
(ג) נעשתה בדיקת מעבדה, יהיו תוצאות הבדיקה ראיה בבית משפט על עבירת נהיגה תוך שכרות.

אופן ביצוע של בדיקת אלכוהול באמצעות דוגמת דם
איזור הדקירה בגוף הנבדק יחוטא בחומר שאינו מכיל כוהל;
דוגמת הדם תילקח לכלי קיבול סגור שמכיל מלח פלואורידי בכמות שריכוזו הסופי בדוגמת הדם לא יפחת מאחוז אחד למאה;
כלי הקיבול יסומן כמקובל בסימון מוצגים משפטיים מסוג זה ויועבר למעבדה לבדיקה;
הבדיקה תבוסס על שיטה מקובלת;

השוני בין החובה להיבדק בבדיקת נשיפה לבין החובה להיבדק בבדיקת דם
חשוב לדעת כי שוטר רשאי לערוך בדיקה לגילוי אלכוהול לנהגים באופן שיגרתי, בבדיקה שגרתית כזאת אין חובה על הנהג לתת דגימת דם כלומר, ניתן לסרב לבצע בדיקת דם, אם מדובר בבדיקה שגרתית, שכן בדיקה זו פולשנית מידי.
מותר לשוטר לדרוש לבצע בדיקת דם לגילוי אלכוהול רק כאשר יש לשוטר חשד סביר כי הנהג שיכור או שהוא מעורב בתאונת דרכים.
קיימת דרישה שרופא יברר עם האדם שממנו נדרשת דגימת דם, לפני לקיחת הדגימה, את מצב בריאותו ככל שהדבר נוגע לנטילת הדגימה. בכל מקרה שמתעורר חשש סביר כי נטילת הדגימה עלולה לפגוע בבריאותו של נותן הדגימה פגיעה שאיננה נובעת
ממהות הנטילה, לא ייטול ממנו בעל המקצוע רפואי דגימת דם כאמור. אולם, בעל מקצוע רפואי שאינו רופא, רשאי לדרוש כי רופא יבדוק
את האדם, ולא ייטול ממנו בדיקת דם אלא אם כן הרופא שבדק אותו אישר כי אין מניעה בריאותית ליטול את הדגימה.
חובה על השוטר להודיע לנבדק את מטרת נטילת הדגימה
שוטר הדורש מנהג לתת לו דגימת נשיפה, או דגימת דם צריך להודיע לנבדק את מטרת נטילת הדגימה, לבקש את הסכמתו, ולהסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה.

קבילותה של הבדיקה
בדיקה של דוגמת דם בבדיקת מעבדה תיעשה כאמור להלן ותהיה ראיה קבילה בבית המשפט:

תוצאות הבדיקה
תוצאת בדיקת דם חופשי מאלכוהול (blank sample) לא תעלה על עשרה מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר של דם;
מקדם השונות (coefficient of variation) של שיטת הבדיקה לא יעלה על 10 אחוזים למאה;

ממצאי הבדיקה ואופן מסירת התוצאות
המעבדה תמסור לשוטר אישור על קבלת הדוגמה בנוסח של תעודת עובד ציבור לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.
(א) תוצאות בדיקת נשיפה יינתנו בפלט של מכשיר הבדיקה או בדו"ח פעולה של הבודק כשהוא חתום בידו, ובלבד שהדו"ח מפרט את תוצאות הבדיקה מועדה ופרטיו של מבצע הבדיקה, ויכול שיינתנו בהודעה של שוטר לפי סעיף 27 לפקודה.
(ב) תוצאות בדיקת דם או שתן במעבדה יינתנו בחוות דעת של מומחה לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.
חובה על המשטרה להוכיח שדמו של הנהג שנמסר לבדיקה עבר מיד ליד עד למעבדה בלי אפשרות של תקלה או של בלבול, באופן שהדם שנבדק יכול שלא יהיה דמו של הנהג.

התנאים לביצוע הבדיקות – במעבדה
"בדיקת מעבדה" – בדיקת דוגמה של דם או שתן למדידת ריכוז האלכוהול בדם או הימצאותם של סמים משכרים או מסוכנים בגופו של הנבדק, במעבדה או במוסד רפואי.

לבדיקת אלכוהול בדם לחץ כאן
להשבתת הרכב בגין נהיגה בשכרות לחץ כאן
לסירוב להיבדק בבדיקת אלכוהול לחץ כאן
לבדיקת נשיפה/אלכוהול לחץ כאן
לדרכים ותנאים לקביעת נהיגה בשכרות לחץ כאן
לנהיגה בשכרות ענישה לחץ כאן
לנהיגה בשכרות לחץ כאן
לפסילה מנהלית בגין שכרות ואלכוהול לחץ כאן

 

כיצד ייבדק האלכוהול בנשיפה
"בדיקת נשיפה" – בדיקת אויר נשוף של אדם באמצעות מכשיר שאישר שר הבריאות, בהתייעצות עם שר התחבורה, בהודעה ברשומות, והמכשיר מראה את ריכוז האלכוהול באוויר הינשוף או את שווה ערכו בדמו של הנבדק בדוגמה של נשיפה שסיפק אותו נבדק;
(א) היה לשוטר חשד סביר כי נוהג רכב או הממונה על הרכב הוא שיכור או שהוא מעורב בתאונת דרכים, רשאי הוא לדרוש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה.
(ב) הראתה בדיקת הנשיפה כי ריכוז האלכוהול בגופו של הנבדק עולה על המידה הקבועה, תשמש תוצאת הבדיקה ראיה בבית משפט הדן בעבירה לפי סעיפים 62(3) ו-64ב לפקודה, או לפי פרק זה (להלן – עבירות נהיגה תוך שכרות).

התנאים לתקפות הבדיקה
עורך בדיקת הנשיפה צריך לוודא כי הנבדק לא שתה ולא הקיא 15 דקות לפני הבדיקה, וכמו כן לא עישן 5 דקות לפני הבדיקה.
נטית הנהגים להודיע לבודק, כי שתו זמן רב לפני הבדיקה עשויה בדרך כלל לשמש לרעתם, כי דווקא אם שתו סמוך למועד הבדיקה יכולה עובדה זו לשמש לטובתם.

אופן הבדיקה במכשיר לבדיקת נשיפה
(א) הבדיקה במכשיר לבדיקת נשיפה של נבדק אחד או נבדקים אחדים, זה אחר זה, באותו מקום, תיעשה לאחר ביצוע פעולות אלה:
(1) בדיקת אויר חפשי מאלכוהול (blank sample) ובלבד שתוצאות הבדיקה לא תעלינה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד אויר, או ריכוז שווה ערך שלא יעלה על 10 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר של דם;
(2)   בדיקה כפולה (duplicate) לפחות של ריכוז האלכוהול בדוגמת כיול (standard sample) בתחום של 240 עד 480 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף או בתחום שווה ערך ל-50 עד 100 מיליגרם אלכוהול למאה מיליליטר של דם, ובלבד שמקדם השונות (coefficient of variation) של תוצאות בדיקה זו לא יעלה על 10 אחוזים למאה.
(ב) תבוצע בדיקה כפולה (duplicate) לפחות של ריכוז אלכוהול בדוגמת האוויר הנשוף של הנבדק, ובלבד שמקדם השונות   (coefficient of variation) של תוצאות בדיקה זו לא יעלה על 10 אחוזים למאה.

כמה זמן מותר לשוטר לעכב הנבדק
לצורך הבדיקה מוסמך שוטר לעכב את הנבדק במקרה שמדובר בבדיקה שגרתית עד חצי שעה בלבד. מכאן, שנבדק שיראה כי עוכב, מהרגע שנעצר לבדיקה ועד הבדיקה עצמה, למעלה מחצי שעה יכול הדבר לשמש לטובתו. את משך הזמן של הבדיקה ניתן להוכיח על פי דו"ח העיכוב שבו מצוינת השעה המדויקת בה הנהג נעצר לבדיקה, גם בפלט הבדיקה עצמה מצוין שעת הבדיקה.

החובה לכיול המכשיר
הבדיקה במכשיר של נבדק אחד, או נבדקים אחדים, זה אחר זה, באותו מקום, תיעשה לאחר ביצוע פעולות אלה:
(1) בדיקת אויר חופשי מאלכוהול ובלבד שתוצאות הבדיקה לא תעלינה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד אוויר.
(2) בדיקה כפולה לפחות של ריכוז האלכוהול בדוגמת כיול בתחום של 240 עד 480 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף, ובלבד שמקדם של תוצאות בדיקה זו לא יעלה על 10 אחוזים.

לבדיקת אלכוהול בדם לחץ כאן
להשבתת הרכב בגין נהיגה בשכרות לחץ כאן
לסירוב להיבדק בבדיקת אלכוהול לחץ כאן
לבדיקת נשיפה/אלכוהול לחץ כאן
לדרכים ותנאים לקביעת נהיגה בשכרות לחץ כאן
לנהיגה בשכרות ענישה לחץ כאן
לנהיגה בשכרות לחץ כאן
לפסילה מנהלית בגין שכרות ואלכוהול לחץ כאן

(א) סירב נוהג רכב או הממונה על רכב להיבדק לפי דרישת שוטר בבדיקת נשיפה או למסור דוגמה של דם או שתן לבדיקת מעבדה, דינו – מאסר שנה או קנס עשרת אלפים שקלים, ורשאי בית המשפט לפסול אותו מלהחזיק ברישיון הנהיגה לתקופה של שנתיים.
(ב) שוטר שמונה להיות רשות רישוי לעניין סעיף 52 לפקודה, רשאי להתלות את רישיון הנהיגה של מי שסירב למסור דוגמאות כאמור בתקנת משנה (א) או של מי שתוצאות בדיקת נשיפה או בדיקת מעבדה הראו כי ריכוז הסם או האלכוהול בגופו עולה על המידה הקבועה; התליית רישיון נהיגה כאמור תהיה לתקופה שלא תעלה על 24 שעות.

לעניין הסירוב ישנם מספר עניינים שחשוב שכל נהג ידע אותם
שוטר ראשי לערוך בדיקה לגילוי אלכוהול לנהגים באופן שיגרתי "אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה". החוק רואה בנהג המסרב לבדיקה כאילו נהג בשכרות.

סעיף 64ד לפקודת התעבורה קובע:
(א)   נהג (או הממונה על הרכב) המסרב להיבדק על פי דרישת שוטר, יראו אותו כמי שנהג בשכרות.
(ב)    כאשר הממונה על הרכב מסרב להיבדק לפי דרישת שוטר, דינו – קנס.
(ג)     הוראות הסעיף לא יחולו על נהג (או על הממונה על הרכב) שלא ניטלה ממנו דגימת דם בשל חשש לפגיעה בבריאותו.
מכאן, שנהג שחושב שלא יהיה ניתן להעמיד אותו לדין בגלל שסרב לתת בדיקה טועה ולעיתים עצם הסירוב תוצאותיו קשות ממתן הבדיקה עצמה.

ההבדל שבין סירוב לבדיקת נשיפה לבין סירוב לבדיקת דם
חשוב לדעת כי שוטר רשאי לערוך בדיקה לגילוי אלכוהול לנהגים באופן שיגרתי, בבדיקה שגרתית כזאת אין חובה על הנהג לתת דגימת דם כלומר, ניתן לסרב לבצע בדיקת דם, אם מדובר בבדיקה שגרתית, שכן בדיקה זו פולשנית מידי.
מותר לשוטר לדרוש לבצע בדיקת דם לגילוי אלכוהול רק כאשר יש לשוטר חשד סביר כי הנהג שיכור או שהוא מעורב בתאונת דרכים.
קיימת דרישה שרופא יברר עם האדם שממנו נדרשת דגימת דם, לפני לקיחת הדגימה, את מצב בריאותו ככל שהדבר נוגע לנטילת הדגימה. בכל מקרה שמתעורר חשש סביר כי נטילת הדגימה עלולה לפגוע בבריאותו של נותן הדגימה פגיעה שאיננה נובעת
ממהות הנטילה, לא ייטול ממנו בעל המקצוע רפואי דגימת דם כאמור. אולם, בעל מקצוע רפואי שאינו רופא, רשאי לדרוש כי רופא
יבדוק את האדם, ולא ייטול ממנו בדיקת דם אלא אם כן הרופא שבדק אותו אישר כי אין מניעה בריאותית ליטול את הדגימה.
חובה על השוטר להודיע לנבדק את מטרת נטילת הדגימה
שוטר הדורש מנהג לתת לו דגימת נשיפה, או דגימת דם צריך להודיע לנבדק את מטרת נטילת הדגימה, לבקש את הסכמתו, ולהסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה.
הדרישה לבצע את הבדיקה חייבת להיות חד משמעית ומפורשת היה ויוכח שלא הייתה דרישה מפורשת ממנו לערוך את הבדיקה, תהיה זו הגנה טובה לנהג.
הדרישה צריכה להכיל בחובה אזהרה לנהג, המסבירה בפניו את המשמעויות המשפטיות של סירוב לבדיקה.

הכשלה מכוונת של הבדיקה
כדי להוכיח הכשלה מכוונת של הבדיקה ע"י הנהג נדרשת דרישה גבוהה ביותר של הוכחת הכוונה להכשיל את הבדיקה ע"י הנהג,
כך לדוגמא במקרה שהיה צורך על הנהג לנשוף באופן רציף לתקינות הבדיקה קבע בית משפט כי חוסר הרציפות בנשיפה מצד הנבדק אינו מעיד על הכשלת הבדיקה, כל עוד לא הוכח כי הוא הבין את הוראות המפעיל לנוכח מצבו הסובייקטיבי- ובמקרה זה
זוכה הנאשם.

בדיקה חוזרת
במקרים בהם נדרשת בדיקה חוזרת חייב הנהג לבצע בדיקה חוזרת, במקרה שהבדיקה הראשונית נכשלה, אפילו שלא באשמתו.

לבדיקת אלכוהול בדם לחץ כאן
להשבתת הרכב בגין נהיגה בשכרות לחץ כאן
לסירוב להיבדק בבדיקת אלכוהול לחץ כאן
לבדיקת נשיפה/אלכוהול לחץ כאן
לדרכים ותנאים לקביעת נהיגה בשכרות לחץ כאן
לנהיגה בשכרות ענישה לחץ כאן
לנהיגה בשכרות לחץ כאן
לפסילה מנהלית בגין שכרות ואלכוהול לחץ כאן

העונש הקבוע בחוק לעבירה של נהיגה בשכרות הינו, בנוסף לכל עונש אחר, פסילה מקבל או מהחזיק רישיון לתקופה שלא תפחת משנתיים, נהג שהורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה – פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים. אולם, רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר.
סיפת הסעיף זו שמשאירה שיקול דעת לבית המשפט בנסיבות מיוחדות, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר, היא זו, שמותירה כר נרחב לעורך הדין לתעבורה להעלות נסיבות שונות, להקלה בעונש. זו מלאכה מקצועית, וכל תיק יש לשקול לגופו נסיבות כמו כמות האלכוהול, העדר תוצאה חמורה למקרה, העדר הרשעות קודמות וותק נהיגה יכולות להוות נסיבות לקולא לעניין הענישה. נאשמים רבים מעלים בפני בית משפט בעיות פרנסה, בעיות בריאות, ואת הצורך שלהם ברישיון נהיגה, ואינם מודעים לעובדה,
שעל פי רוב כל אלו אינם בבחינת נסיבות מיוחדות, שבית משפט ייקח בחשבון, לצורך קיצור הפסילה כנדרש בחוק.

פסילה מנהלית בנהיגה בשכרות או נהיגה ברכב תחת השפעת סמים או משקאות משכרים
סעיף 47 לפקודת התעבורה קובע, כי כאשר יש לשוטר יסוד סביר להניח כי נהג עבר לעיניו עבירת תנועה מסוימת המוגדרת בחוק, נהיגה ברכב תחת השפעת סמים או משקאות משכרים, הינה אחת העבירות הנפוצות החשובות והעיקריות שבגינן מוטלת פסילה מנהלית.

לפסילה מנהלית בגין שכרות ואלכוהול לחץ כאן

לבדיקת אלכוהול בדם לחץ כאן

להשבתת הרכב בגין נהיגה בשכרות לחץ כאן

לסירוב להיבדק בבדיקת אלכוהול לחץ כאן

לבדיקת נשיפה/אלכוהול לחץ כאן

לדרכים ותנאים לקביעת נהיגה בשכרות לחץ כאן

לנהיגה בשכרות ענישה לחץ כאן

לנהיגה בשכרות לחץ כאן

דיני תעבורה נגזרת של התחום הפלילי
לא כולם יודעים, אבל דיני תעבורה, הנם נגזרת של התחום הפלילי, בעיקר בכך שהם נדונים על פי סדר הדין הפלילי.
בעצם מהותם דיני תעבורה, הנם דינים שבהם מתדיין לרוב, האדם הפרטי, או התאגיד שהוא משתייך אליו, כנגד האורגן של המדינה. זו האחרונה, מיוצגת על ידי גורמים שונים כגון, הפרקליטות, המשטרה, או הרשויות השונות של המדינה, משרד התחבורה, משרד הבריאות וכיו"ב.

חוסר הסימטריה בין דיני התעבורה לתחום הפלילי
עורך הדין העוסק בתחום דיני תעבורה, חייב לגלות בקיאות בדין הפלילי.עם זאת, לעניות דעתי יש חוסר סימטריה מובהק בין העיסוק בדין הפלילי לבין העיסוק דיני תעבורה.
כדי להבין את מקור השוני בין העיסוקים יש להבין את הראיה של הפילוסופיה המשפטית הנוגעת לדין הפלילי. ראיה כללית כזו נקראת בשפה המשפטית Lex General.

על פי ה Lex General  המעשה הפלילי נחלק לשני חלקים:
החלק הראשון נקרא הMens Rea והוא המחשבה הפלילית, החלק השני הינו ה Actus Rous  שהוא המעשה הפלילי.
בכל מה שנוגע לדין הפלילי, יש לבחון היטב, את קיומם של שני היסודות:
יש לבדוק היטב את הראיות, על מנת לברר לעומק, האם המעשה הפלילי אכן אירע, באם קרה המעשה הפלילי, יש לבחון באם הייתה מחשבה פלילית ובאיזו דרגה, על מנת להחליט מהו העונש הראוי.
עד כאן באשר ל Lex General שהוא כאמור הדין הכללי.

ה Lex Speciale בדיני התעבורה
בכל הנוגע לדיני תעבורה, חל עליהם הLex Speciale שהינו הדין המיוחד.
במה מיוחדים דיני התעבורה מהדין הפלילי הרגיל. בכך שדיני התעבורה אינם מיחסים כל חשיבות ל Mens Rea בדרך כלל, חוץ מאשר במקרים מיוחדים ובעבירות ספציפיות, כגון נהיגה בזמן שלילה, אי הגשת עזרה לנפגע, תאונת פגע וברח ומקרים חריגים אחרים.
נקודת המוצא של דיני התעבורה, הנה שהנאשם לא פעל כלל ועיקר,  מתוך כוונה פלילית.
על פניו נראה כאילו יש באמור לעיל, בכדי להקל עם הנאשם בדיני התעבורה, הלכה למעשה, ההפך הוא הנכון. חוסר הצורך להצביע על כוונה פלילית בדיני התעבורה, מטילים הרבה חובות כנגד מי שנאשם בבית משפט לתעבורה כגון נטלים וחזקות שמוטלים על בעל רכב וכיו"ב.

הפרדיגמה באשר לדיני התעבורה
הטעות הרווחת, היא הפרדיגמה, לפיה המדינה היא זו שלעולם תעשה מלאכתה נאמנה, בשמירה על הערך המקודש של חיי אדם בכלל ועל חיי המשתמשים בכביש בפרט. קורה לא פעם, שהמדינה היא זו שאוחזת בטלית בשתי קצותיה, בתפקודיה השונים. במקרים אלו, היא אינה מציעה איזון נכון בין אינטרסים ומשאבים בכדי לצמצם את הקטל בכבישים.

חובתו של עורך הדין העוסק בדיני התעבורה
יש לזכור, שהנאשם בדיני תעבורה, הינו על פי רוב אדם בעל דפוסי התנהגות נורמטיביים.
מכאן שעורך הדין שעוסק בדיני תעבורה, הוא זה שתפקידו לעמוד על כך שיעשה איזון נכון  בין האינטרס הציבורי של מניעת התאונות ושמירה על חיי אדם, לבין צרכיו של הנהג הנורמטיבי להמשיך בשגרת חייו, בעבודתו ובשאר משימות היום יום שלהם הוא זקוק לרישיון הנהיגה.