[vc_row][vc_column][vc_column_text]מחקרים שנעשו  בארה"ב, גילו שדיבור בטלפון נייד תוך כדי נהיגה מגדיל פי שלושה את הסיכוי לתאונה. החוק אוסר נהיגה ושימוש בטלפון נייד ללא דיבורית, השאלה האם המחוקק נתן דעתו גם ליתר הסיכונים כגון שימוש במכשיר קשר או במכשיר ניווט GPS ?
תישאל השאלה, אלו מהסיכונים הללו נלקחו בחשבון במתכוון על ידי המחוקק ואלו סיכונים נשמטו אולי בהיסח הדעת ?
לצורך ברור הסוגיות, יש לבחון החוק, השינויים שבו ואת הפסיקה הרלוונטית:
סעיף 28 לתקנות התעבורה (הסעיף שונה ביום 4.2.08):
"28(א) נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה… כל עוד הרכב בתנועה; אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה… אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב, או לקיום כללי התנועה.
(ב) האמור בתקנת משנה (א) יחול גם על הנוהג ברכב שבו הותקן או מצוי מכשיר טלפון קבוע או נייד, והנוהג ברכב רשאי להשתמש בטלפון רק באמצעות מקרופון המותקן ברכב. "

בתאריך 4.2.08 שונתה לשון התקנה הנ"ל באופן כדלקמן:
28.*     (א)       נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה; אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה.
(ב)       (1)       בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב –
(א)       לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית;
(ב)       לא ישלח או יקרא מסרון (s.m.s);
(2)       בתקנת משנה זו –
"דיבורית" – התקן המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו;
"טלפון" – מכשיר המיועד לתקשורת אשר קיימים בו לחצנים לחיוג.
לאור לשון התקנה לפני תאריך 4.2.08, עצם האחיזה בטלפון הסלולארי לא היוותה עבירה. באם, לא היה ניתן להסיר את היד מן ההגה על-מנת לאחוז בטלפון הסלולארי ולהתבונן בצג תוך כדי נהיגה.
לאור האמור לעיל, הסרת היד מן ההגה, בזמן נהיגה,  לשם אחיזת הטלפון הסלולארי והרמתו, גם אם לשבריר שנייה, ממלא אחר יסודות העבירה לפי תקנה 28(א) לתקנות התעבורה, הדבר מייתר הצורך לדון בשאלה – אם התבוננות בצג על מנת לזהות מי המתקשר, מהווה "שימוש בטלפון", אם לאו, כנדרש על-פי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה לפני תיקונה.
בתקנה הנוכחית לא ברור, באם התבוננות בצג הטלפון הסלולרי, תוך כדי שהוא נמצא במתקן המיועד לו, בלי לאחוז בו ביד, מהווה עבירה לפי לשון תקנה 28(ב).

באשר למכשיר הקשר
לעניין זה ניתן פסק דין מפורש ומפורט על ידי כב' השופט מודריק בע"פ (ת"א) טל הלפרין נ' מדינת ישראל כדלהלן:
"דומה כי אין מחלוקת של ממש שהאיסור הקבוע בתקנת משנה (ב) אינו מקיף שימוש במכשיר קשר. שהרי המשמעות המקובלת של הביטוי שימוש בטלפון קבוע או נייד  כפי שהיא מובאת בתקנת משנה (ב) מוציאה את מכשיר הקשר מכללו. אמנם ההגדרה המילונית של 'טלפון' [מכשיר המעביר את קולו של האדם למרחק באמצעות זרם חשמל הזורם בתיל המקשר את המדבר אל השומע' (א' אבן-שושן, המילון החדש, 1993)] היא קצת ארכאית (הטלפונים, במיוחד הסלולריים, הם אלחוטיים) אולם בתקשורת הרגילה בין אנשים תהיה הבחנה ברורה בין 'מכשיר קשר' לבין 'טלפון'.
נוסף לכך לשון תקנת משנה (ב) מעיד על מנסחה כי הוא לא לקה 'בעצלות חקיקתית'. מתקין התקנות, שבחר לנקוט במילה 'טלפון', פרט את סוגי הטלפון שבהם מדובר, היינו, טלפון קבוע וטלפון נייד. אילו ביקש לכלול בהם גם מכשיר קשר, חזקה שהיה נוקב בדבר במפורש".
בהמשך קובע כב' השופט מודריק :
"כהדיוט אני יודע ששימוש במכשיר קשר נבדל מן השימוש במכשיר טלפון. האחרון כמוהו כשיחת בני אדם פנים אל פנים. היינו הטלפון מאפשר שיח ושיג דו כיווני פשוט וקולח (…). הראשון מאפשר דיבור בערוץ כיווני אחד (על כן קורא לו מכשיר קשר, היינו גורם לתקשורת למרחוק אך לא מכשיר לשיחה). ממילא, באופן טבעי, השימוש במכשיר קשר נועד למסירת הודעות קצרות ולא לשיחה מתמשכת".
בהחלטתה של כב' השופטת שטרסברג-כהן, ברע"פצימרינג נ' מדינת ישראל.
שניתנה בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה ערעור על הרשעה בעבירה לפי תקנה 28(ב), כאשר היה מדובר בשימוש ב"מכשיר קשר". קבעה כב' השופטת שטרסברג-כהן, שבית המשפט המחוזי לא הכריע בשאלה האם "מכשיר קשר" הוא "טלפון" לצורך תקנה 28(ב), מאחר ושם התבססה ההרשאה על תקנה 28(א) לתקנות. לכן במקרה פצימרינג, דחתה כב' השופטת שטרסברג-כהן את בקשת רשות הערעור, אולם יש לציין כי באמרת אגב הוסיפה כב' השופטת ואמרה : "כשלעצמי הייתי רואה מכשיר קשר כמכשיר טלפון לצורך התקנה ולפיכך חלות על המקרה הן תקנה 28(א) והן תקנה 28(ב) ולפי שתיהן נעברה על-ידי המבקש עבירה".
לעניין מכשיר המירס, שיש לו שימושים כפולים הן כמכשיר טלפון והן כמכשיר קשר אין הכרעה ברורה, אך ניתן יהיה לנסות ולטעון לקיומה או אי קיומה של עבירה לפי אופי השימוש

באשר לשימוש במכשיר ניווט GPS
הפסיקה והחקיקה אינם מתייחסים לשימוש במכשיר ניווט בזמן נהיגה, אולם, על פי התקנה יש לאחוז את ההגה בשני ידיים ולעזוב יד אחת רק לצורך התפעול התקין של הרכב כך שבמידה והשימוש שנעשה במכשיר הניווט, גורם לכך שנהג הרכב יעזוב את אחת הידיים מההגה הרי שלכאורה בוצעה העבירה המפורטת בסע' 28 א לתקנות התעבורה.
מכשיר ניווט המופעל מטלפון נייד – התקנות הגדירו מפורשות מהו מכשיר סלולרי: מכשיר המיועד לתקשורת אשר קיימים בו לחצנים לחיוג, במידה והשימוש שנעשה בטלפון הינו למטרות ניווט, הרי שאין זה משנה לצורך ביצוע העבירה, כיוון שנעשה שימוש בטלפון, ולעניין השימוש מספיק רק להסתכל על צג הטלפון.
מכשיר ניווט – שימוש במכשיר ניווט תוך כדי עזיבת ההגה ממלא אחר יסודות העבירה של ס' 28 (א) כלומר החזקת ההגה ביד אחת בלבד בזמן נסיעה.

סוף דבר לגבי תקנה 28
הגדרתו של כב' השופט מודריק, כי המחוקק לא לקה 'בעצלות חקיקתית', כאשר התקין את התקנות נכונה אולי לגבי האבחנה בין שימוש בטלפון ושימוש במכשיר קשר.
אני כשלעצמי הייתי מבסס האבחנה גם על אופי אופן השימוש הקצר, אולם בעיקר על אופן תפעולו של המכשיר שניתן לתפעל אותו ללא חיוג ומבלי להסיר את עיני הנהג מהדרך.
הטעות של מחוקק לדעתי, היא בהכנסת עניין השימוש בטלפון, לרבות לצורך שיחה ומסרונים SMS לגדר תקנה שעוסקת בכך ש"הנוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה" לדעתי יש להתקין תקנות שיש בהן כדי להסדיר את השימוש בכל המכשירים האלקטרונים ושכלולי הזמן והטכנולוגיה תוך כדי נהיגה.
לדעתי, כיום שבכבישי ישראל נוהגים מרבית הנהגים ברכבים אוטומטיים, וגם אלו הנוהגים ברכבים עם מוט הילוכים ידני, נקודת המוצא של המחוקק, צריכה להיות דוקא על הסרת העיניים מהדרך ועל חלוקת הקשב של הנהג ופחןץ על עניין האחיזה של ההגה, הגם שברור שהיא חשובה ולעניין זה יש להשאיר את תקנה 28 א .
את השימוש בכל המכשירים האלקטרונים יש להסדיר בתקנה נפרדת,תוך מתן תשומת לב לאי הסרת העיניים מן הדרך ועל חלוקת הקשב של הנהג, תקנה כזו, תאפשר לתת גם מענה על שימוש במכשירים שונים לשמע ולמוסיקה מכשירי MP לדורותיהם מכשירי כף יד לסוגיהם צגי טלוויזיה וDVD  המותקנים כיום ברכבים ועוד- כך לדעתי תושג התוצאה.